יש דרכים רבות לבטא כאב, געגוע, אבדן ופרידה.
יש שפות שונות שמתארות את סיפור החיים שלנו.
יש אמצעים רבים לשימור הזיכרון ולהנצחה.
כמה מהיתרונות הייחודיים לשפת הסרט הדוקומנטרי:
בניית הסיפור
• במהלך העבודה על הסרט עוסקים בפירוק ובהרכבה של זיכרון ושל סיפור חיינו.
• התהליך מרחיב את המודעות שלנו לרגשות אישיים ומשפחתיים
• השפה הדוקומנטרית מאפשרת לנו נקודת מבט חדשה ואחרת.
• הקולנוע הדוקומנטרי עוזר לנו לארגן ולספר את סיפור השכול האישי .
• הסיפור שאנחנו מספרים מקבל מקום ,הקשבה והכרה.
התהליך הרגשי
• חוויות השחזור וההחייאה מאפשרים עיבוד רגשי מעמיק
• לעיתים מתעוררים רגשות שהיו כבויים ורדומים
• הליווי המקצועי ער למורכבות הרגשית של התהליך ועוסק בוויסות במיתון ובאיזון .
הצילום והעריכה
• השימוש בווידאו ככלי ביטוי אוטוביוגרפי מלמד ומאתגר מאד.
• הוא גם מאפשר פיתוח הסיפור האישי של היוצר הכולל הצגת נקודת המבט שלו.
• הכנת הסרט מחייבת בחירה סגנונית ותכנית ומבטאת את אישיות היוצרים.
• תהליך היצירה מלמד אותנו מיומנויות חדשות.
• השימוש במצלמה והעריכה מאפשרים חוויה של שליטה
השלבים של העשייה הדוקומנטרית מחזקים ומצמיחים:
התחקיר - מפגיש מחדש עם חמרי העבר :
חומרים ארכיוניים סיפורים, מכתבים, תמונות, אנשים מהעבר, וזיכרון בני משפחה.
מפגש עם הייצוג הפנימי של האדם שאיננו עוד ושמתעצב מחדש בחוויה .
הבחירות הסגנוניות- מאפשרות למידה של הכלי הקולנועי ופיתוח סגנון אישי ייחודי.
עבודת הצוות והמפגש עם הקבוצה-התחלקות ברגשות,שייכות,נתינת וקבלת תמיכה
הקרנת הסרט מאפשרת קבלת הכרה של הסביבה לסרט ולתהליך שהביא ליצירתו.
זוהי חוויה מחזקת של הישג יצירה והתמודדות .
תודה רבה על המידע.
השבמחקהסרטים האלה הם הסרטים הכי קשים, אני פשוט לא מבין איך האנשים שעורכים סרטים אישיים יכולים לשמוע את כל הסיפורים האלה על בסיס יומי.
אני חושב שזאת עבודה מאוד חשובה, סרט אחד יכול להיות הדבר הכי חשוב למשפחה אחת. זה יכול להיות הדרך שהנכדים יכירו את הסבא וסבתא וישמעו את הסיפורים שלהם.
לפי דעתי אלה סיפורים שמאוד חשוב גם לשתף, ברוב הסרטים האלה ישנם סיפורים על השואה ולכן זה דבר מאוד חשוב שיראו גם מחוץ למשפחה.
אני זוכר שבכל יום שואה היו מביאים לבית ספר שלי ניצול שואה, לצערנו זה עוד מעט יהיה רק בסרטים.