שמעון
דרעי (ז"ל)
 |
| שמעון דרעי ז"ל |
שמעון
נולד בחיפה ב- 15.4.40 להוריו דוד ומרים ז"ל, בן זקונים ולו עוד שמונה אחים
ואחיות.האב יליד צפת, דור שביעי בארץ למשפחת אדרעי, האם עלתה מסוריה. המשפחה הייתה
חמה ומלוכדת אבל קשת יום. למרות התנאים הלא קלים ההורים עודדו את כל ילדיהם ללמוד
ולהתקדם. שמעון היה תלמיד טוב, זכה למלגה, דבר שהקל מאוד. כדי לסיים את התיכון, שמעון
היה צריך לעבוד ולעזור במימון לימודיו. הוא היה חניך בתנועת מחנות העולים, שבתקופת
גיל ההתבגרות הייתה לו כבית שני. שמעון אהב את הארץ ואהב מאוד לטייל בה.
מדי
פעם היה לוקח תרמיל ומים היה יוצא לתור את הארץ. היה שובב, הרפתקן, נועז ועקשן
ותמיד מוקף חברים. בצבא התנדב לצנחנים. לאחר הצבא עבד שנה "בתעשן"
כמסגר, אבל המשיך לחפש את דרכו עד שהגיע לשרות הביטחון. היינו חברים כשנתיים וחצי,
הוא היה מסור, אכפתי, חם ואוהב. אביו נפטר שנה לפני שנישאנו. נישאנו באוגוסט 1966 וב-5.9.67 שמעון נהרג מירי
כוחותינו, במבצע למעצר מחבלים בג'נין, כשהיה בן 27. אני
נותרתי בהריון ובפברואר 1968 נולד בננו הנושא את שמו.
רחל דרעי- לישנסקי אלמנתו של שמעון - על הפרויקט:
הזיכרונות
החיו הרבה רגשות ותחושות ומעבר לכאב הגדול על האובדן, אני חשה גם החמצה. אלמנות, זה
פצע שעם השנים מגליד, אבל נשאר כואב, רגיש ולעיתים מדמם. מכיוון שהתאלמנתי בהיותי בהריון, אמרו לי: "תשתדלי
לא לבכות, כי זה לא טוב לתינוק". וכנ"ל
בזמן ההנקה. לכן בכיתי בעיקר בלילות.
כדי
להשתקם ולהתקדם בחיי, נעלתי את חיי הקודמים במגירה ולא העזתי לגעת בה.
כשפנו
אלי בעניין הסרט, מיד ידעתי שזה הזמן. היה
לי ברור שאני זקוקה ליוסי שיהיה אתי ולידי, כי חששתי שלא יהיו לי כוחות לעבור הכל
לבד, ולבד כבר הייתי. הזמנתי את מרגלית, אחותו
של שמעון, להצטרף כדי להוסיף עוד מימד משפחתי למסע.
אני
עושה את הסרט, כדי להנציח את שמעון ז"ל וכדי לספר לשישי ולילדיו, מי היה אבא
שלו. וכדי שילדי האחרים ילמדו על עברי
הרחוק.
אני
מקווה שהמסע יביא מזור לנפשי ויקל במקצת על הצער הכרוני שמלווה אותי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה