הסיפור

שלב ראשון – שלב התגבשות ובניית הסיפור

בסרט דוקומנטרי יש את המספר ואת הדמות.   ולכן, יתחיל כל פרויקט בעבודה עם כל אחת מן המשפחות על “הסיפור שלה”, כאשר תוך בניית “הסיפור האישי” לכדי “סיפור קולנועי” עוברת כל אחת מן המשפחות את המסע הפרטי שלה ומעבדת את השכול, את הכאב, את המילים שאולי לא נאמרו אף פעם, ויומרו  לתמונות, לקול, לחוויות בהן ניתן לגעת.

פגישות הקבוצה הראשונות הינן פגישות היכרות עם הסביבה החדשה, עם מדיה, עם שפה. בפגישות אלו מתוודעים המשתתפים לתהליך, לאופיו ולמהותו. חשוב לקחת בחשבון כי חלקם עלול “ללכת לאיבוד” בשלב זה, ומידת העידוד וההקשבה של המנחים הינה קריטית ליכולת משתתפי הקבוצה לעבור שלב ראשוני ולא פשוט זה.

בשלב ראשוני זה פורטים המשתתפים את הזיכרון לרגעים ולסיטואציות המאפשרים להם לייצר נקודת מבט חדשה או אחרת בתהליך נקודת מבט המאפשרת התמודדות והבנייה מחודשת של האובדן.

מפגשי ההיכרות עם הקבוצה וגיבושה, הופכת את הקבוצה לסביבה אינטימית ומוגנת, המאפשרת חשיפה ושיתוף תומך.

המשתתפים הם המספר ומתוך עמדה זו הם מתמודדים עם כאב השכול, עם רגשות הכעס, התסכול והעצב ומעבדים אותם לכדי ניסוח אמירה והתייחסות אישית ומתוך כך חווים תהליך של שחזור והחייאה.  שלב זה הינו השלב הקשה והרגיש ביותר בפרויקט.

משתתפי הפרויקט חווים בשלב זה רגשות קשים הכוללים רגשות אשמה, כעס, על עצמם, על סביבתם ולכן חשוב לנהל שלב זה של הפרויקט בדגש על התהליך הרגשי, תוך וויסות מתמיד ומיתון החוויה.   מניסיוננו, יש להקצות לשלב זה של “בניית הסיפור” סדר גודל של חודש עד חודש ומחצה.

שלב שני – המדיה הקולנועית

במקביל לשלבי סיומו של השלב הראשון, מתחילה הקבוצה לעסוק במדיה הקולנועית עצמה. כבר בתחילתו של התהליך נחשפים המשתתפים להבנה מהו סרט, מהם התהליכים אותם הם צריכים לעבור על מנת להגיע לכדי תוצר מוגמר, איך מקיימים תהליך מעשי של איסוף חומר ארכיוני , איך בונים שיתוף פעולה, ומשם להגדרת משתתפים בסרט וגיבוש התסריט.

השימוש בווידאו, בשפה הדוקומנטרית לתיאור החוויה, מייצר עבור המשתתפים סביבת ביטוי נוספת ואחרת, כלי בו ניתן פתאום לומר את שלא נאמר עד כה.  השימוש במצלמה מאלץ את המספר לחשב את התמונה המילה והקול למשמעות  מאוחדת המעניקה תחושה של אמירה אישית עכשווית ומתקנת.  

שלב זה הינו שלב בו חשוב מאד כי תתואמנה הציפיות בין מנחי הקבוצה לבין משתתפיה. נטיית משתתפי הפרויקט בשלב זה ל”פנטז” במידת מה על יכולות המדיה, על יכולותיהם שלהם להשתמש במדיה זו, על התוצר הסופי אותו ניתן לגבש אל מול החומרים הקיימים ועשויה לייצר מתכונת של אכזבות.  

חשוב להבהיר בשלבים אלו כי רק לאחר התחקיר, איסוף החומר והאינטראקציה עם הסביבה הקרובה תתחיל  להתבהר תמונה של נפח חומרים  ורמת שיתוף הפעולה.

חשוב שהמשתתפים יתנהלו בתוך מסגרת “האפשרויות הקיימות” ומשם יגבשו את מבנה הסיפור, סצנות ואופן הבאתם למסך.

אולי החשוב מכל,  לזכור כי המשתתפים עוברים במהלך הסדנה תהליך רגשי לא פשוט. תהליך של חזרה למקומות, אירועים וזמנים טראומטיים. 
מרבית בני המשפחה שלא שותפים לפגישות אינם עוברים תהליך אינטנסיבי זה ונוצר ניתוק שבמידה ולא יטופל נכון – עשוי לייצר משברים לכל הצדדים המעורבים. חשוב לשים לב לנקודות אלו,  ולהתעדכן לגבי התפתחויות במהלך הפגישות השבועיות.