מרעיון לפרוייקט

מטרות
סרט אישי דוקומנטרי,שמתמקד באדם אהוב שאיננו, חשיבותו לא תלויה בשאלה אם ישודר בטלויזיה. תרומתו של הסרט לבני המשפחה בכך שהוא מסייע לשימור והבניית הזיכרון ,לעיבוד רגשות לא מעובדים, להעלאת דמותו של גיבור הסרט, והחייאתה במפגשי אזכרה .

סרט לעד

הסרט הזה ישמש את המשפחה לדורותיה. ירכז את המשפחה סביב דמותו של הנופל, ויאפשר למשפחה לחיות את הזיכרון באופן משמעותי ונוגע..הסרט יכיל את סיפור הנופלים גם עבור הדורות הבאים אלה שלא הכירו את הנופל.

מסגרת

הסדנה כוללת כעשרה נושאים

שני מנחים מלווים את התהליך :

• עובדת סוציאלית- מנחה את הקבוצה בהתמודדות הרגשית

• מנחה קולנוע דוקומנטרי- מלווה את יצירת הסרט

במקביל לתהליך הקבוצתי מתקיימים גם מפגשים פרטניים

משך זמן משוער –כשבעה חדשים עם אפשרות להארכה

תוכן העבודה הקבוצתית

• מפגשי היכרות וגיבוש הקבוצה. יצירת סביבה אינטימית שמאפשרת חשיפה ושיתוף . בניית אמון שיאפשר תחושה של בטחון ותמיכה . הסיפור האישי מסופר על ידי המשתתפים

• למידת מרכיבי הכנת סרט והבהרת התהליכים שיובילו את המשתתפים לביצועו

• איסוף החומר הארכיוני והגדרת המשתתפים בסרט

• גיבוש התסריט (כולל תיאום ציפיות בין מה שרוצים למה שיש)

• צילומים (יצירת קשר עם משתתפים/ צילום ראיונות/ בימוי סצנות /חומר צילומי כללי ועוד)

• המרת חומרים לפורמט דיגיטלי (תמונות ,מכתבים ,פילם VHS, וכו)

• צפייה בחומרים ,עדכון התסריט ובניית תכנית עריכה

• חלוקת הסרט לפרקים וטיפול בכל פרק בנפרד (פתיח/סצנות/ סיפורים/שחזור ..סיום)
• עריכת עותק עבודה / בחירת מוסיקה

• עיצוב

• עריכת עותק סופי

גיוס הקבוצה

פרסום בעיתונות מקומית, פרסום בתפוצה במקומונים ובאגרות של יד לבנים/ חבר מביא חבר, שיחות טלפון ופגישות פרטניות
רצוי להציע תקופת ניסיון של ארבעה מפגשים (צפויה נשירה בפגישות הראשונות)
הרגעת חששות ומתן מידע
הדגשת העזרה והליווי הטכני שעומד לרשות המשתתפים.

תיאום ציפיות

הפגישות הראשונות הינם פגישות היכרות עם הסביבה החדשה, אנשים דמויות וקבוצה.

המשתתפים "רואים סרט" שאינו בסיס אמיתי לעבודה כי הוא לא מבוסס על החומר שיש.

תיאום הציפיות חשוב, רק לאחר התחקיר איסוף החומר והאינטראקציה עם הסביבה הקרובה הכוללת שותפים נוספים בתוך המשפחה וחברים, מתחילה להתבהר תמונה של נפח חומרים ורמת שיתוף הפעולה.

תאור הנופל באמצעות היוצר המשפחה החברים

יש רצון גורף מצד כל היוצרים לנסות לשקף את הדמות שאיננה, באמצעות ראיונות עם בני המשפחה וחברים,התמונות ,החומר הארכיוני , והסיפור האישי.

בתחילת התהליך מופיעה לעיתים קרובות הנטייה להאדיר את גיבור הסרט ולתארו כאילו הוא לא היה בינינו,(אחד מאיתנו). זיכרונות וסיפורים עדיפים על תיאורי אישיות חד צדדיים.

לימודי צילום וביצוע ראיונות

פרויקט משפחות עורכות זיכרון מחייב הקצאת ציוד להדרכה לתרגול ולביצוע, הציוד חייב להיות באיכות טובה מצד אחד, ומצטיין בפשטות ובידידותיות מצד שני.טכנולוגיות ציוד הצילום הקיימות וזמינות כיום מכילות את שני המרכיבים (מצלמות ווידאו ברזולוציות גבוהות סאונד סביר רגישות גבוהה לאור ומערכות אוטומטיות סלחניות לטעויות)

מפגש המשתתפים עם תחום המדיה "הטכנית" היינו הכלים הקולנועיים דוקומנטריים מורכבת ומהווה מקור קושי נוסף

שימוש נכון במצלמה ,חצובה ,מיקרופון ותאורה קיימת הוא תנאי קיום לפרויקט כי אם אין חומרים סבירים אי אפשר יהיה לבנות מהם את הסרט

סדנת הצילום מתמקדת בהכרות עם הציוד שאיתו המשתתפים יעבדו

לימודי הפעלת ציוד מצלמה כולל: צילום, הקלטת סאונד, שימוש בחצובה ובמיקרופון, ושימוש בתנאי אור קיימים .

לימודי צילום כוללים:

לימוד הכנת הראיונות (שאלות , שיחה , תיעוד אירוע)
בימוי סצנות שחזור
בתחום העריכה דרוש חיזוק ,
המשתתפים יהיו שותפים לבניית התסריט יגדירו מה סיפור הסרט ויהיו מעורבים בבניית מבנה הסרט ובעריכת עותק העבודה (את העותק הסופי יערוך עורך בשיתוף המשפחה)
שיתוף הסביבה המשפחתית בפרויקט

במהלך הסדנה חווים המשתתפים חשיפה אישית והתמודדות רגשית מורכבת בעקבות גילוי חומר ארכיוני וזיכרונות . לעיתים קרובות בני המשפחה האחרים לא שותפים באופן כה אינטנסיבי בתהליך. יש חשיבות ותרומה רבה למשתתפים ולאיכות הפרויקט אם שאר בני המשפחה תומכים ועוזרים במימוש השאיפה ליצור סרט.

במקרים שבהם נוצרת התנגדות במשפחה להפקת הסרט, מומלץ לקיים מפגשים משפחתיים בהשתתפות המנחה בבית המשתתפים

תיעוד התהליך הקבוצתי והכנת לסרט פרויקט (צילומים במהלך הפרויקט)

יצירת סרט דוקומנטרי על הפרויקט במהלך הפרויקט בהשתתפות כל חברי הסדנה חושפת אותם "לצד השני" . היא מסייעת למשתתפים להבין טוב יותר את תורת הראיון גם מצד המרואיין ונוצרת למידה טובה יותר של איך עושים סרט דוקומנטרי
שיתוף גורמים בקהילה

יצירת קשר עם גורמים מקצועיים בתחומי הקולנוע הדוקומנטרי והעבודה הסוציאלית יכולים להרחיב את מעגל המשתתפים בפרויקט ולתרום להרחבת התועלת האישית מהפרויקט לקהילה כולה.

ניתן להיעזר ,בכל אחד מהשלבים, בתלמידים וסטודנטים לקולנוע/פעילי טלוויזיה קהילתית.

הליווי בתחקיר ובלוגיסטיקה על ידי סטודנטים לעבודה סוציאלית

התחקיר

תחקיר לצורך ביצוע הסרט כולל שני היבטים:
תחקיר לאיתור חומרים לסרט
תחקיר פנימי, מה אני היוצר רוצה לאמר בסרט ואיך.

לא להיבהל מ...סירוב

כדי לאסוף חמרים מהעבר יש צורך לפנות לחברים ובני משפחה. לעיתים עולה סירוב ראשוני להתפנות ולשתף פעולה, רצוי לדבוק בבקשה בעקביות, הסירוב בחלק מהמקרים נובע מקושי לחזור לזיכרונות קשים ולוקח לאנשים זמן, אך תוך כיבוד גבולותיו ורצונותיו של האדם שאליו פנית

המרות חומרים

מרבית החומר הארכיוני מבוסס על סרטים אנלוגיים ישנים תמונות מכתבים קלטות טייפ ועוד, כיום התחום הוא דיגיטלי, חשוב שהמשתתפים יהיו מעורבים בביצוע ההמרה (צילום במצלמת הווידאו/סטילס סריקת מסמכים )

כך הם מתוודעים לחומר הקיים וגם מקיימים החלטות מה כדאי להמיר (החלטות עריכה)

צילום ראיונות

ההתנסות והלמידה איך לראיין נכון הוא מהמרכיבים החשובים ביותר בהכשרה הקולנועית

חומרי הראיונות הם עמוד השדרה של הסרט

הכנת רשימת נושאים לראיון וביצועה קריטי כי הפגישה טעונה ומרגשת את שני הצדדים ונוטים לשכוח את כל המטלות והתכניות

יצירת סיטואציות וסצנות

בכל ראיון צריך לצלם צילומים נוספים/ אחרים עם המרואיין ואולי גם במקום אחר

לגוון את הסטטיות של הראיון.

יותר סיפורים פחות עובדות

רק ברגעים היסטוריים המספרים והעובדות חשובים

בסרט דוקומנטרי אישי בדרך כלל הסיפורים האנקדוטות המקרים האירועים

הם אלה שבונים את הסרט

תמונות סטילס (מתוך תמונה אחת חמישה או שישה פרטים)

תמונות סטילס הם מאגר חשוב בבניית דמות הסרט

לפעמים יש מעט מאד תמונות

צילום פרטים מתוך התמונה יכולים להעשיר את מאגר התמונות

קריינות

קריינות אישית בגוף ראשון מצמצמת את המרחק לצופה, מקלה על היוצר/ת לבנות אינטימיות עם הדמות ועם הסיפור

קריינות בגוף שלישי מתאימה יותר לשחזור היסטורי עובדתי של אירוע

בימוי

במהותו, הסרט הדוקומנטרי הולך אחורה על ציר הזמן. חלק מהאירועים ניתן לשחזר בפשטות (צילום מקומות שלא השתנו והמרתם לשחור לבן, שימוש בצילומי ארכיון )

בימוי מפגשים, יצירת סצנות פשוטות, כמו עיון באלבום, ביקור בלוקיישן המדובר, נוף, מקום ועוד, יעשירו את הסיפור

מוסיקה

המוסיקה שאנחנו משתמשים בסרט זיכרון מבוססת על זיכרון ותודעה למקום לזמן לקצב ולאווירה

שירה מושתתת יותר על מילים ואסוציאציה והיא דומיננטית ואילו מוסיקה אינסטרומנטלית מסייעת לבנות אווירה וקצב ומשאירה מקום לסיפור

קולות מקוריים

שילוב קולות מקוריים מהתקופה ואפילו קולו של הדמות בסרט חשוב מאד ואם יש כאלה חשוב לצרפם לסרט, יש להם כוח משלהם.

עיצוב גרפי /פורמט

עיצוב פורמט, מעברים כותרות ורקעים עוזר ביצירת אווירה, האחידות יוצרת תמונה גדולה ומסייעת לבנות רצף

עבודה בפרקים

בסרט דוקומנטרי אישי החלוקה לפרקים ועבודה על כל פרק בנפרד עוזרת להשתלט על כמות חומר גדולה, בשלבים הראשונים של הפרויקט יש תחושה אופיינית של חוסר אונים מול כמות, שעלולה להציף את היוצר ולייצור קושי.

לא לפסול חומרים

רצוי להשתדל לא למיין חומרים לפני העריכה, להביא את כל החומר לשולחן העריכה, בחלק מהמקרים הסרט ישתנה במהלך העריכה ויסטה ממתווה התסריט.

אורך סרט

רצוי שהסרט יארך כעשרים וחמש דקות. כדי לתת מקום לצדדים שונים של הדמות ולהשמיע קולות שונים מבין המשפחה והקרובים.

סרט באורך של כ 25 דקות מאפשר לצופים בערב הנצחה לחוות תקופה ודמות ומגדיל את הסיכוי לערב שסובב את דמותו של הנופל

לא לגעת (סרט משפחתי אישי)

רצוי לשקול היטב אילו חמרים עלולים לפגוע בבני המשפחה. רגישות כלפי המשפחה והבנה לחששם מחשיפה תורמים לגיבוש ההחלטה מה להכניס והאם להכניס את המשפחה למצוקה שלא בטוח שיהיה מי שיטפל בה.

שיתוף אנשים נוספים

שיתוף בני זוג לאלמנות, לדוגמה, שגידלו את הילדים עשרות שנים,חשוב בעינינו מאד. הסרט עומד להשפיע על חייהם ומעורבותם חשובה ותורמת. יש משהו שרירותי בהרחקת בני משפחה נלווים,אף שלא הכירו את גיבור הסרט.

שיתוף בני זוג ילדים ונכדים שלא הכירו את הדמות יכולה לתת מבט היקפי על המשפחה על תרבות השכול בבית ועל החסר.

איך מסיימים

חשוב להגדיר לוח זמנים ברור.

להניע את המשתתפים לבצע את הצילומים ואיסוף החומר באופן מרוכז. את צילומי הראיונות עדיף לקיים בבית של היוצר או במיקום שמתאים לסצנה, במקומות אלה היוצר יכול להכין את הציוד לפני הפגישה.

צילומי אירועים כמו ימי זיכרון ומפגשים קבוצתיים קשים לארגון וביצוע, החומרים המצולמים מאירועים כאלה כלליים ובדרך כלל אינם מספקים סצנות לסרט.

משתתפים יש צורך לפרוק את החוויה של סיום הפרויקט, כדאי לקיים שניים או שלושה מפגשי פרידה כדי להמשיך הלאה (לפעמים הצטרפות למסגרת טלוויזיה קהילתית והמשך פעילות בתחום הקולנוע הדוקומנטרי נותן מענה טוב)

ערב סיום /הקרנה

ערב סיום הפרויקט הוא שיא רגשי

לכל אחד מהמשתתפים יש בשלב זה סרט אישי והא נרגש ועלול להיות מתוח.

בערב זה מתקיים מפגש מרגש ומסכם של המשתתפים ,המנחים ,הסביבה המשפחתית עוזרים ומעורבים בתהליך,

לא ניתן להקרין את כל הסרטים במלואם ולכן כל יוצר/ת מציג ומקרין פרק מתוך סרטו/ה

יש מקום להכין ולהקרין בערב סרט על התהליך הכולל ראיונות עם כל המשתתפים וצילומים ממהלך הסדנה (סרט פרויקט מאזן ומאחד את כל המשתתפים)