 |
| יוסף ברנע |
כאשר התחלנו, יובל ואנכי ,לדון ביזמה החדשה – הנצחה בדרך של "משפחה עורכת זיכרון" זה אכן נשמע כמו משהו שונה, חדשני בעל גוון הנצחה ייחודי : לא הנצחה של השכול אלא הנצחה מתוך השכול. לא הנצחה פסיבית, בה המשפחה צופה על המנציח, אלא הנצחה אקטיבית, פעילה, בה המשפחה היא עצמה המנציחה את הבן/הבת/האח הנופל שלה.
אפשרי בכלל? יצליח? מה יקרה אם יכשל? איך יגיבו המשתתפים לתהליך עצמו? איך בדיוק עושים זאת? אלו היו השאלות שלא היו לנו תשובות להן ואיתן החלטנו לצאת לדרך ניסיונית זו. עזרה לנו רחל לניאדו ,מנכ"ל "יד לבנים", שלמרות כל השאלות הללו תמכה בסדנא ניסיונית זו ונתנה לנו את ברכת הדרך כמו גם ניצן אביב מנכ"ל מגוונים.
ואמנם היו קשיים בדרך
סוף טוב הכל טוב . הגענו לערב הסיכום וכל המשתתפות, פה אחד, מעל הבמה, אמרו לנו ולכל הנוכחים– הסדנא להנצחה אישית הינה מכשיר הנצחה חשוב המעניק למשפחה זיכרון מחד והרגשת שחרור וריפוי מאידך - והיא חייבת להימשך.
ואנחנו מתכוונים להמשיך .
בלוג זה הוא אחד מן הדרכים להמשיך במפעל חשוב זה. דרכו ואתו נגיע לכל חברי הסניף ברמת השרון, ובסניפים נוספים שבסביבה, לחברינו ביד לבנים ולממונים במשרד הביטחון.
אני מקווה, וממליץ, שעוד 7-8 משפחות הורים, אחים, בנים ירשמו לסדנא הבאה, שאנו רוצים לפתוח בעוד כחודש . אתכם, עם יובל, עם מגוונים, עם רחל ועם אגף משפחות והנצחה במשה"בט נצא שוב לדרך בהצלחה .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה