 |
| שפרה כפיר בערב סיום הפרוייקט |
בן 19 , 38 שנה זה השם שנתתי לסרט ההנצחה לאח שלי יאיר פלט. זוהי תמצית האמירה שלי בסרט. חייו הקצרים של אחי שנהרג והוא עוד לא בן 19 והחלל הענק שהשאיר בחיי אותו אני חווה כבר 38 שנה.
צילום הוא מדיה קרובה למשפחה שלנו. אבא שלי הסריט אותנו כבר מתחילת שנות ה- 60 של המאה הקודמת, אחי התעסק בצילום תמונות ופיתוחן. שנים הטרידה אותי המחשבה שלא הנצחתי את זכרו של יאיר. הצורך הפנימי שלי להנציח, הקרבה המשפחתית לצילום, והפניה של יד לבנים גרמו לי להבין שזה מה שאני צריכה לעשות.
בעת עשיית הסרט נפגשתי עם בני המשפחה,חברים ומפקדים של אחי מהצבא . נדהמתי לגלות מה המשפחה שלי יודעת על אח שלי, ומה הן התחושות של ילדי עם השכול בבית. במפגשים שלי עם החברים הקרובים של אחי במיוחד עם אלו שהשתתפו במלחמת יום הכיפורים, נדהמתי לשמוע ולהרגיש את הקושי שבאובדן חבר קרוב.
הצער והכאב על האובדן, לא מתפוגגים עם הכנת סרט ההנצחה. נהפוך הוא, היו שלבים שהצער מבחינתי והרגשת ההחמצה הלכו וגברו. הקושי הנפשי שלי בהכנת הסרט היה גדול. הנגיעה האינטנסיבית בחומר ובאחי שאיננו, המחשבה האם השיקוף של אחי כפי שמוצג בסרט אכן נכון הדירו לא מעט שינה מעיני.
יחד עם זאת עם השלמת הסרט אני יודעת שהמשפחה שלי, מכירה היום קצת יותר טוב את אח שלי וזה חשוב לי וחשוב להם. באמצעות הסרט הצלחתי במובן מסויים "להחיות" מחדש את אח שלי .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה