סרט - המשתתפים על הפרוייקט - מחזור רביעי 2014

בני המשפחה של
אלברט חורש ז"ל, יצחק איזי מיקא ז"ל, שלמה קרן ז"ל, דוד ארז ז"ל, נעם רון ז"ל,  מדברים על המסע שעשו במהלך העבודה על הסרט.

נעם רון ז"ל

נעם רון (ז"ל)

כשנעם היה בכתה ב', נהרג בעלה של הגננת שלו. הוא כתב לה באותיות ילדותיות - שהוא כל כך עצוב שהוא אפילו לא צחק כל היום.    שבע שנים לפני מותו השאיר נעם בתאו בטייסת מכתבי פרידה, למקרה שייהרג, לאשתו האהובה, לבנותיו המקסימות ולנו.  לנו כתב, בין השאר, שהוא מרחם עלינו כיוון שאנחנו מאבדים עם מותו, את בננו השני, ומקווה שנעשה הכול כדי להכניס לחיים שלנו את החיוך והאושר.

נעם, כילד רך לא צחק כל היום באותה סיטואציה עצובה, ואותנו ביקש להשתדל לשמוח לאחר שימות. לנעם  היו חיים עם אנרגיות אין סופיות. נעם בעל תפישה מהירה וקליטה מושלמת, בעל זיכרון מופלא, תבונה רבה ובעל יכולת הסברה  מרתקת. הוא היה אדם חם, חבר אמיתי, יועץ טוב  ונכון תמיד לתת כתף לכל אדם.

אהבת העם והארץ ואהבת הטבע, היו בראש מעייניו. נעם הכיר את הארץ לא רק ממעוף המסוק, אלא גם דרך הרגלים.    המשפחתיות שלו הייתה אצלו מעל הכול.  נעם האכפתי. כל דבר שחשב שאפשר לשנות, הטיל את כל כובד משקלו ותובנותיו כדי לנסות לתקן. חיפש המצאות לתועלת הכלל ואכן הצליח לשנות הרבה.   אנחנו אוספים, לפי בקשת נעם, טיפות אושר מהמשפחה.

בנוסף  לכך, תוך הכנת  הסרט על נעם, על דמותו האמיצה, הססגונית, על  החיוניות והשמחה שקרנו ממנו, אנחנו מרגישים שבצד הצער על אבדנו, אנחנו מתרפקים גם בחיוך על התקופה שחי אתנו, וכך בעוד דרך  מכניסים קצת אושר לחיינו.

אל דף ההנצחה באתר "יזכור" לחצו כאן

קטע מסרט הנצחה על נעם רון

ציפי וצבי רון על הפרוייקט

ציפי וצבי רון, הוריו של נעם, על הפרויקט:

לאחר מותו של נעם בכורינו, שמענו על הפרויקט של 'משפחות עורכות זיכרון' ונראה לנו נכון מאד להצטרף אליו. אצלנו בבית, בנינו, נעם ואיל, הנהיגו מנהג מדהים: כשנשבר לי כלי זכוכית, הם בזריזות נחלצו לאסוף את השברים ואחרי דקות ספורות לא ניכר שהיו שברים.

עכשיו כשאיל וגם נעם נהרגו ואינם, איך אוספים את השברים?

הכאב שלנו על אובדן נעם הוא כל כך טרי ולא ידענו איך נתפקד.  אבל, כיוון שאנחנו מתמודדים עם אובדן נורא כבר 17 שנה, מאז נפילתו של איל, בנינו השני, ידענו שהנצחה ועשיה עוזרות לנו ולמשפחה.  טוב לנו בהדרכה וביעוץ שאנחנו מקבלים בפרויקט. העובדה שיובל אח שכול, עוזרת להבנה הדדית ביננו ולרגישות שלו כלפינו.

לפי ההדרכה שקיבלנו, ראיינו בני משפחה וחברים וגילינו במסע שלנו גם סיפורים, היבטים וזוויות ראייה שלא הכרנו בקשר לנועם.   הראיונות מלווים בהתרגשות וטלטלה וגם בהשתאות על איזה בן ואדם היה לנו וכפי שחבר ציין "היה כמעין מתגבר שכל כך הרבה אנשים שתו ממימיו". ואיזו תודעת שליחות פיעמה בו.  בעזרת הפרויקט כולנו משתדלים לאסוף את השברים, להתמלא באנרגיות וליצור פאזל מרתק של חייו של נעם.

שיר נושא לסרט על נעם רון ז"ל

 

דוד ארז ז"ל

David Erezדוד ארז ז"ל

דוד ארז ז"ל

As Yoella Harshafi described you so well ,and I agreed as you were  born on the 23rd of May 1942, which makes you a Gemini.  On the 28th of October David Erez lost his life in the Yom Kippur War.  At that time David was living in New York where he was learning the trade of etching and preparing an art exhibition.  When the war broke out he immediately flew to Israel leaving his wife and young son behind.  David was born an artist and from a very young age drew and painted.  He perfected his art when he lived in Melbourne, Australia where he participated in many group shows and won the Australian Bnai Brit painting prize.  In 1965 David came back to Israel and served as a Paratrooper Sergeant in the Israel Defense Force. 

אל  דף ההנצחה באתר "יזכור" לחצו כאן

 

קטע מתוך סרט על דוד ארז

אסתר ארז על הפרוייקט

About  the Project  אסתר ארז, אלמנתו של דוד,  על הפרויקט 

Last October 2013 a gentleman called Youval called me and invited me to attend the showing of some film projects that were being projected at Yad Lebanim in Ramat Hasharon. 

Out of pure curiosity and because it was being shown on the 28th of October , which is the day that my husband David Erez was killed I attended.

As many times the thought had crossed my mind to make a movie about my husband and to leave it as a legacy to my son and my grand children.

I went and once I was told who Youval was, wanted to introduce myself and tell him how I was very much interested in the project.  In retrospect I realize that Youval was stressed and that was the reason I was rebuffed.

I was offended but still stayed and watched all the movies with great interest.  At the end I went again to Youval and told him I was very much interested in making a movie about the life and not the death of my husband.

שיר הנושא לסרט על דוד ארז

שלמה קרן ז"ל

שלמה קרן ז"ל

שלמה קרן ז"ל

בחודשים האחרונים מאז שהתחלנו להכין את הסרט עליך, אני מתגעגעת ועצובה יותר ויותר שאתה לא אתנו. איזה הפסד! בזכות המפגשים עם החברים המדהימים שלך, כנרת ואני לומדות להכיר אותך, לאהוב אותך ואת מי שהיית. אנחנו יודעות ומבינות עכשיו מה בעצם הפסדנו כשגדלנו בלעדיך.

אבא יקר שלנו, היית אדם יפה ומיוחד עם חוש הומור והמון חכמה. היית ילד מתוק ואהוב על ידי ההורים המקסימים שלך ואחותך היקרה, דודה אלישבע שלנו. החברים שגדלו אתך בתל אביב הקטנה, הקשיבו לך ואהבו אותך מאוד. 

אנחנו יודעות שמאוד אהבת את הארץ שלנו ואהבת לטייל בשבילי ישראל ברכיבה על אופניים. ולא נשכח כמובן את אהבתך המיוחדת לים, שאותה קבלת מאימא שלך, סבתא באבא שלנו ז"ל.

אבא יקר ואהוב שלנו, אנחנו, כנרת ואני, גדלנו עם המון סיפורים, תמונות ואהבה שמהולה בהערכה גדולה אלייך. תמיד ידענו שהיית טייס מעולה והגנת על המדינה שלנו. ידענו גם שמאוד העריכו אותך בחיל האוויר. אנחנו יודעות כמה אהבת את אמא ושהיית גאה בשתי בנותיך הקטנות.

אבא, אנחנו לומדות להכיר אותך בזכות המסע המופלא שעברנו תוך כדי עשיית הסרט. אנחנו אוהבות אותך וגאות להיות הבנות שלך.

אל דף ההנצחה באתר "יזכור" לחצו כאן

קטע מסרט על שלמה קרן

איילת וכנרת קרן על הפרויקט

אילת וכנרת קרן, בנותיו של שלמה ז"ל,  על הפרויקט:

למסע שאותו התחילה אמא, הצטרפנו באמצע הדרך. ממש לפני התחלת הצילומים קיבלנו את שרביט המסע והמשכנו איילת ואני. זהו מסע מרגש. מסע מרתק. כל מפגש עם החברים של אבא משלים לנו חלק בפאזל הגדול. כל מפגש מגלה לנו עוד דברים על אבא שלנו, האבא שמעולם לא הכרנו. לאט לאט מתקלפות הקליפות ו"הטייס הנועז מכולם" הופך להיות נער, ילד, שיש לו תכונות אופי, סיפור חיים, עולם ומלואו!

תודה ליובל, ליורם ולכל העושים בדבר שמאפשרים לנו להשתתף במסע מרתק זה.

שיר נושא לסרט על שלמה קרן

יצחק איזי מיקא ז"ל

יצחק שמואל (איזי) מיקא ז"ל

יצחק איזי מיקא ז"ל

בשנה האחרונה עסקתי בפרויקט הנצחה שלך. נפגשתי עם חברים משותפים ודיברנו רבות עליך. ניהלתי שיחות עם ביתנו וקראתי את המכתבים שכתבת. כולם הזכירו לי את מי שהיית ואת הזמן שחלקנו ביחד. חשבתי ודיברתי עליך באינטנסיביות, כפי שלא עשיתי מאז נפילתך, לפני 41 שנה. תמונות מחיי נישואינו עוברות לי במחשבותיי ועולות בחלומותיי. מפגישותיי עם אנשים שהכירו אותך במהלך חייך, הצטיירת כבן אדם יפה בנפשו ובגופו, חבר נאמן, אב למופת לילדיו וחבר אוהב לרעייתו.

נפלת במלחמת יום כיפור, ואתה רק בן 34. בחייך הקצרים הספקת להניח יסודות להמשך דרכך בחיים ואף העמדת לך דור המשך.

נולדת בארץ, גדלת בשנות הצנע בתל אביב. ספגת בתוכך את ערכי הציונות, הישראליות ואהבת הארץ. התגייסת לצה"ל בגאווה גדולה. ראית בשירות הצבאי הגנה על המולדת, את עיקר הווייתך כישראלי גאה.

הכירו בינינו חברים משותפים, אני תלמידה בסמינר ואתה חייל בשריון. ראיתי אותך בפעם הראשונה יושב על ברזלי הבימה ואתה גבר יפה תואר. נישאנו בשנת 1962, זוג צעיר חסר כל, אך עם הרבה מוטיבציה להצליח ולהתגבר על הקשיים. התחלנו את דרכנו בקרית גת, שם נולדו ילדינו, אורן ז"ל בשנת 1965 ועינת בשנת 1968. אהבנו לטייל בארץ עם משפחותינו ובלוויית חברינו הטובים. כל טיול מתועד בתמונות ובסרטים שהקפדת לצלם. עבדת במפעל אלקטרוניקה 'גתרון', בו התקדמת בסולם התפקידים ובשנתך האחרונה התמנית למנהל המפעל.

שרתת במילואים,  לעיתים יחסית קרובות,  והשתתפת במלחמת ששת הימים. בתקופת שירותך במלחמה כמפקד טנק בשריון, הצלחת גם לתעד בצילום ואף בכתב, מצבים שהיית בהם ואת רגשותיך בזמן אמת. תיארת את הכאב בנפילת חברך לקרב לאחר שניסית להציל את חייו ברגש וכנות חזקים כל כך. נחשפתי לכתיבך בפעם הראשונה רק עכשיו וכאילו שורות אלה נכתבו עליך.

לאחר מלחמת ששת הימים עברת קורס קציני שריון. שרתת במילואים במחנה צבאי ליד ירושלים והשתתפת עם טנקים ושריונאים בשחזור כיבוש ירושלים. תיעדת בסדרת שקפים אותם הראית וסיפרת בהרצאה שהתקיימה בבית התרבות של קרית גת בחסות ראש העיר. 4 שנים לאחר מותך, אסף אורן, אז ילד בכיתה ו', את כל רשמיך והציג אותם בפני כיתתו במסגרת לימודי ירושלים. אורן היה כל כך קשור אליך, ולא חלף לו יום ללא געגוע.

במותך השארת ילדים יתומים רכים בשנים. אורן ז"ל שהיה בן 8, לא התאושש מהאובדן והמשיך לחיות בצלך עד שמלאו לו 23. עינת, שתבדל לחיים ארוכים, היתה בת 5 במותך. עינת נישאה ללויד ואיתו היא גרה בנורבגיה. נולדו להם לפני 21 שנים שלושה בנים מקסימים, תום, בן ואריק, הנכדים שלך. כיום הם גברים יפי תואר, סטודנטים באוניברסיטה.

גם אני התחתנתי (ואף התגרשתי). מנישואי נולדה לי ילדה מקסימה ושמה ימית. היום היא בת 34, בגילך... לימית שני ילדים מתוקים, אלון ודולב.

איזי, אתה חסר לי, יהי זכרך ברוך.

אל דף ההנצחה באתר "יזכור"  לחצו כאן

קטע מסרט על יצחק איזי מיקא ז"ל

גליה מיקא טל על הפרוייקט

גליה מיקא טל, אלמנתו של יצחק,   על הפרויקט:

מידי ערב יום ראשון נפגשנו במגוונים גולן, חמש משפחות. יושבים ומדברים וברקע חמישה חללים. חמישה חיילים שהלכו לעולמם והשאירו אותנו, אלמנות, הורים ואחים שכולים. מידי שבוע, בהדרכתו הצמודה של יובל, התעדכנו בהתקדמות הפרויקט האישי של כל אחד מהחברים.

40 שנה עברו מאז שאיזי שלי נפל במלחמת יום כיפור, בקרב בסיני בדרך לתעלה. אירועים וזיכרונות מפרק א' של חיי עלו במהלך השנה הזו.  נפגשתי עם חברים מהעבר, עם חלקם לא התראיתי מעל 30 שנה. צפיתי בסרטונים, בשחור לבן,  של ילדי מימי ינקותם. סרטי 8 מ"מ הומרו לדיסקים. שורות צפופות על ניירות צהובים הוקלדו ונשלחו במייל.

נכנסתי לפרויקט בהפתעה, ללא הכנה מוקדמת. לא ראיתי מראש סרטים שהכינו קודמי בשלושת המחזורים שלפנינו ואף לא ידעתי על קיומו. בפגישה הראשונה, כאשר יובל הסביר את התהליך החלטתי לנסות ואני מודה על כך.

 

שיר נושא לסרט-יצחק איזי מיקא

אלברט חורש ז"ל

אלברט חורש (ז"ל)

אחי, אלברט חורש, נולד ב-24.12.1952 בבגדד שבעיראק. אלברט היה בן זקונים, אח  לחמש בנות ובן אחד, ראובן, שהיה גדול ממנו בשנתיים. בין שני האחים נוצרה קרבה גדולה עם השנים. הפרש הגילאים ביני לבין אלברט היה יותר משמונה שנים.

החיים בעיראק באותן שנים היו בתוך קהילה קטנה של כמה אלפי יהודים. אלברט הלך לבית ספר יהודי שהיו בו כיתות מהגן עד סוף התיכון. החיים היו סביב הבית, בית הספר, בריכת השחייה והשחייה בנהר החידקל. אלברט, אחי ראובן ואחותי ויוי למדו שחייה בנהר ואת כל החופשות בילו בשחייה בנהר ובבריכה.

בשנת 1961 נהרג אבי, עזרא חורש, בתאונת דרכים כשאלברט היה בן 8. אלברט היה הילד הקטן במשפחה, אך נסיבות חייו גרמו לו להתבגר בגיל צעיר מאוד. המשפחה עלתה ארצה בשנת 1962 כשאלברט היה בכיתה ד'.  קשר מיוחד היה בינו לבין אמי, מרסל חורש. למרות גילו הצעיר הוא הרגיש אחראי לה והיא ראתה בו משענת. המשפחה הייתה מאד מגובשת והוא מאוד אהב ודאג לכל אחד מאתנו.

בגיל הנעורים הוא נמשך לספורט ועסק באופן אינטנסיבי בענפי ספורט שונים. ג'ודו, אימון במכשירי כושר שונים, אימון בחדר כושר וצעדות ארוכות בכל חלקי הארץ. כבר בגיל צעיר יחסית הביע אלברט את רצונו להמשיך ללמוד ולעסוק בספורט בעתיד.

אלברט סיים את לימודיו בבית ספר התיכון והתגייס לגדוד 51 בגולני. במשך כשנתיים שרתו שני האחים, ראובן ואלברט יחד בצבא. אלברט עבר קורס חובשים ומאד נהנה ממנו ובגיל צעיר יחסית, הפך לחובש פלוגתי.

צניעות, רצינות, אסרטיביות, יכולת הקשבה, מחויבות, חוש צדק מפותח ונאמנות למשפחה אפיינו את אלברט. על תכונות אלו שמעתי גם מחבריו בתקופות חייו השונות.

אלברט נפל בניסיון כיבוש החרמון הראשון במלחמת יום כיפור, אחרי שהספיק לטפל בשני פצועים.   ממכתביו האחרונים ששלח אלינו משירותו הצבאי היו לו הרבה מחשבות ותוכניות לעתיד, לאחר שחרורו מהצבא. לצערי הגורל קטע תכניות אלו.

אל דף ההנצחה באתר יזכור לחצו כאן

קטע מתוך הסרט על אלברט חורש

 

פריאל חורש על הפרוייקט

פריאל חורש אחות של אלברט על הפרויקט

חייו הקצרים של אחי אלברט, רק 20 שנה, השאירו חותם עמוק וחלל ענק בחיינו.

כבר לפני מספר שנים הרגשתי שהקופסה האטומה בתוכי חייבת להיפתח. חששתי שאני כמעט מאבדת את הזיכרון של אחי, בד בבד עם תחושת ההחמצה שחבל שבני המשפחה שלא זכו להכיר אותו, לא יכולים להכיר אותו אפילו במעט.

עם רגשות מעורבים אלה העזתי לראשונה לנגוע בכאב, כדי להחיות את הזיכרונות בצורה כלשהי. התחלתי לסרוק את התמונות הבודדות, התעודות והמסמכים שנשארו בבית אמי. תהליך זה לא היה קל ועל אף העצב, המשברים והדמעות אספתי פיסה לפיסה וכתבתי קטעי זיכרון ואחסנתי את הכל במחשב.

עברו עוד מספר שנים עד שהבנתי שאני זקוקה לסיוע טכני ונפשי כדי לתת לחומרים מסגרת. הצטרפתי לפרויקט "משפחות עורכות זיכרון" ברמת השרון.  המיזם של 'יד לבנים' ובית הספר לתקשורת של רשת מגוונים, תמכו בי במהלך הכנת הסרט, שהיה מלווה בלא מעט משברים, צער, מבוכה ובעיקר העדר מענה לשאלה באם אני עושה את הדבר הנכון.

 שאלתי את עצמי פעמים אין ספור, מה היה אחי רוצה? וכמובן בסוף פעלתי לפי תחושת בטן. אני מקווה שהסרט יאפשר לבני המשפחה שלא הכירו את אלברט, מפגש מצומצם עם האדם שהוא היה.

אני יודעת שזה המעט שיכולתי לעשות למענו ולמען הדור הצעיר במשפחה. אני מקווה שהסרט שבו ניסיתי להחיות את אחי ולהציל את זכרונו מהשכחה, ראוי לו.  

שיר נושא לסרט על אלברט חורש