הצגת רשומות עם תוויות רמת-השרון. הצג את כל הרשומות
הצגת רשומות עם תוויות רמת-השרון. הצג את כל הרשומות
איילת וכנרת קרן על הפרויקט
אילת
וכנרת קרן, בנותיו של שלמה ז"ל, על
הפרויקט:
למסע
שאותו התחילה אמא, הצטרפנו באמצע הדרך. ממש לפני התחלת הצילומים קיבלנו את שרביט
המסע והמשכנו איילת ואני. זהו מסע מרגש. מסע מרתק. כל מפגש עם החברים של אבא משלים
לנו חלק בפאזל הגדול. כל מפגש מגלה לנו עוד דברים על אבא שלנו, האבא שמעולם לא הכרנו.
לאט לאט מתקלפות הקליפות ו"הטייס הנועז מכולם" הופך להיות נער, ילד, שיש
לו תכונות אופי, סיפור חיים, עולם ומלואו!יצחק איזי מיקא ז"ל
יצחק שמואל (איזי) מיקא ז"ל
![]() |
| יצחק איזי מיקא ז"ל |
בשנה
האחרונה עסקתי בפרויקט הנצחה שלך. נפגשתי עם חברים משותפים ודיברנו רבות עליך. ניהלתי
שיחות עם ביתנו וקראתי את המכתבים שכתבת. כולם הזכירו לי את מי שהיית ואת הזמן
שחלקנו ביחד. חשבתי ודיברתי עליך באינטנסיביות, כפי שלא עשיתי מאז נפילתך, לפני 41
שנה. תמונות מחיי נישואינו עוברות לי במחשבותיי ועולות בחלומותיי. מפגישותיי עם
אנשים שהכירו אותך במהלך חייך, הצטיירת כבן אדם יפה בנפשו ובגופו, חבר נאמן, אב
למופת לילדיו וחבר אוהב לרעייתו.
נפלת
במלחמת יום כיפור, ואתה רק בן 34. בחייך הקצרים הספקת להניח יסודות להמשך דרכך
בחיים ואף העמדת לך דור המשך.
נולדת
בארץ, גדלת בשנות הצנע בתל אביב. ספגת בתוכך את ערכי הציונות, הישראליות ואהבת
הארץ. התגייסת לצה"ל בגאווה גדולה. ראית בשירות הצבאי הגנה על המולדת, את
עיקר הווייתך כישראלי גאה.
הכירו
בינינו חברים משותפים, אני תלמידה בסמינר ואתה חייל בשריון. ראיתי אותך בפעם
הראשונה יושב על ברזלי הבימה ואתה גבר יפה תואר. נישאנו בשנת 1962, זוג צעיר חסר
כל, אך עם הרבה מוטיבציה להצליח ולהתגבר על הקשיים. התחלנו את דרכנו בקרית גת, שם נולדו
ילדינו, אורן ז"ל בשנת 1965 ועינת בשנת 1968. אהבנו לטייל בארץ עם משפחותינו
ובלוויית חברינו הטובים. כל טיול מתועד בתמונות ובסרטים שהקפדת לצלם. עבדת במפעל
אלקטרוניקה 'גתרון', בו התקדמת בסולם התפקידים ובשנתך האחרונה התמנית למנהל המפעל.
שרתת
במילואים, לעיתים יחסית קרובות, והשתתפת במלחמת ששת הימים. בתקופת שירותך במלחמה
כמפקד טנק בשריון, הצלחת גם לתעד בצילום ואף בכתב, מצבים שהיית בהם ואת רגשותיך
בזמן אמת. תיארת את הכאב בנפילת חברך לקרב לאחר שניסית להציל את חייו ברגש וכנות
חזקים כל כך. נחשפתי לכתיבך בפעם הראשונה רק עכשיו וכאילו שורות אלה נכתבו עליך.
לאחר
מלחמת ששת הימים עברת קורס קציני שריון. שרתת במילואים במחנה צבאי ליד ירושלים
והשתתפת עם טנקים ושריונאים בשחזור כיבוש ירושלים. תיעדת בסדרת שקפים אותם הראית
וסיפרת בהרצאה שהתקיימה בבית התרבות של קרית גת בחסות ראש העיר. 4 שנים לאחר מותך,
אסף אורן, אז ילד בכיתה ו', את כל רשמיך והציג אותם בפני כיתתו במסגרת לימודי
ירושלים. אורן היה כל כך קשור אליך, ולא חלף לו יום ללא געגוע.
במותך
השארת ילדים יתומים רכים בשנים. אורן ז"ל שהיה בן 8, לא התאושש מהאובדן
והמשיך לחיות בצלך עד שמלאו לו 23. עינת, שתבדל לחיים ארוכים, היתה בת 5 במותך.
עינת נישאה ללויד ואיתו היא גרה בנורבגיה. נולדו להם לפני 21 שנים שלושה בנים
מקסימים, תום, בן ואריק, הנכדים שלך. כיום הם גברים יפי תואר, סטודנטים
באוניברסיטה.
גם
אני התחתנתי (ואף התגרשתי). מנישואי נולדה לי ילדה מקסימה ושמה ימית. היום היא בת
34, בגילך... לימית שני ילדים מתוקים, אלון ודולב.
איזי,
אתה חסר לי, יהי זכרך ברוך.
גליה מיקא טל על הפרוייקט
גליה
מיקא טל, אלמנתו של יצחק, על הפרויקט:
מידי
ערב יום ראשון נפגשנו במגוונים גולן, חמש משפחות. יושבים ומדברים וברקע חמישה
חללים. חמישה חיילים שהלכו לעולמם והשאירו אותנו, אלמנות, הורים ואחים שכולים.
מידי שבוע, בהדרכתו הצמודה של יובל, התעדכנו בהתקדמות הפרויקט האישי של כל אחד
מהחברים.
40 שנה עברו מאז שאיזי שלי נפל במלחמת יום כיפור, בקרב בסיני בדרך
לתעלה. אירועים וזיכרונות מפרק א' של חיי עלו במהלך השנה הזו. נפגשתי עם חברים מהעבר, עם חלקם לא התראיתי מעל
30 שנה. צפיתי בסרטונים, בשחור לבן, של
ילדי מימי ינקותם. סרטי 8 מ"מ הומרו לדיסקים. שורות צפופות על ניירות צהובים
הוקלדו ונשלחו במייל.
נכנסתי
לפרויקט בהפתעה, ללא הכנה מוקדמת. לא ראיתי מראש סרטים שהכינו קודמי בשלושת
המחזורים שלפנינו ואף לא ידעתי על קיומו. בפגישה הראשונה, כאשר יובל הסביר את
התהליך החלטתי לנסות ואני מודה על כך.
הירשם ל-
תגובות (Atom)
