מסע זיכרון אישי בארבעה שלבים ליצירת סרט תיעודי משפחתי. תהליך תרפויטי מלווה בצוות הנחייה, קבוצת תמיכה, ליווי אישי, תוך גיבוש התוצר הסופי - סרט הנצחה.

המלווים



 מלווי המשפחות כותבים על העבודה עם המשפחות



ענת תל
ענת תל - בימאית דוקומנטרית, מנחה ומלווה סרטי גמר בתיכונים. בוגרת תואר שני בקולנוע, אונ' תל אביב. 

הרגשתי הרבה זמן צורך לעשות פעילות התנדבותית כלשהי וכאשר שמעתי על הפרויקט של “יד לבנים”, הבנתי שבתור בימאית זה המקום הנכון ביותר בשבילי.
הכרתי את אמיר, נער בן 16 בלבד, ונדהמתי מהבגרות, מהחיבור לנושא לא פשוט של אובדן ומהמוטיבציה האינסופית והלא ברורה מאליה, של נער שנרתם למען כל המשפחה, לעשות סרט זיכרון. המוכנות שלו לוותר על מפגש עם חברים, על מנת לנסוע לראיון עם אדם שהוא אינו מכיר הדהימה אותי והוא שבה אותי בקסמו. 
הכרתי משפחה מדהימה, שהרעיפה עלי חום ואהבה עוד מבלי להכיר אותי. תודה לכם על חוויה עוצמתית וחשובה.

יורם עברי
יורם עברי - מפיק וצלם סרטי תעודה, דרמות ותדמית מזה כ-20 שנה, שותף בחברת "סינמקס הפקות".   כיוצר סרטים ובן למשפחה שכולה היה זה טבעי בעיני לקחת חלק בפרויקט חשוב זה המשלב יצירה, זיכרון ותרפיה לכל השותפים לעשייה. תוך כדי העבודה למדתי להכיר משפחה חמה ותומכת ונחשפתי לדמותה של נורית, אישה שקטה, צנועה ורחבת לב שנפטרה לאחר התמודדות עיקשת במחלה סופנית”.




אורי גלעד
אורי גלעד - בימוי ועריכת סרטים הינה קריירה שנייה שלי שהחלה לפני 7 שנים.
“כבר מתחילת הדרך לא הייתי מוכן להפיק לביים או לערוך סרטי זיכרון וזאת בשל העובדה שאיבדתי הרבה חברים בדרך. ללוות את המשפחה בעשיית הסרט, עבורי, היה חציית הקו שהעמדתי לעצמי. אני מאד שמח שנפלה בחלקי ההזדמנות הזו ללוות את הפרוייקט המיוחד הזה, וזאת כי גם אני עברתי  תהליך עם עצמי תוך כדי הפקת הסרט”.



דוד ישפה ומיכל אדן - זוג יוצרים, המפיקים יחדיו סרטים דוקומנטריים ואחרים מאז שנת 2003  במסגרת חברת “דמיון” אותה הקים דוד בשנת  83. “נכנסנו לפרויקט במטרה ליצור סרט זיכרון שיתמקד בחיים ושיהיה כיף לראות אותו שוב ושוב. לעידית זה התאים וכך יצאנו כולנו למסע שבו למדנו על אריק דברים שונים ומפתיעים שהתגלו תוך כדי הראיונות שערכנו עם בני משפחה וחברים. בקיצור היה שווה”.



ליאת קמאי אשד - מזה כ-15 שנה מפיקה ומנהלת הפקות בסרטים דוקומנטריים, ביניהם: האחים יונה, החווה הסינית, תמוז, הטורבינה האנושית, געגוע, מדינה במיל’ ועוד.
“לפרויקט ליווי משפחות הגעתי דרך פורום היוצרים הדוקומנטריים ומכיוון שאני מתנדבת מידי פעם חשבתי שלשלב את הידע שלי והתנדבות יכול להיות נחמד. נפגשתי עם נורית ומשפחתה שהאובדן הגיע בפעמיים והחוויה לפעמים מטלטלת ולפעמים שמחה, מכיוון שהמשפחה עם כל הקושי החליטה לבחור בחיים וכל אחד בדרכו מתמודד וחי עם הכאב ועם החיים הנמשכים בכפיפה אחת”.




הילה ולדמן - בוגרת לימודי קולנוע בבי”ס ‘סם שפיגל’ בירושלים בשנת  1998, עוסקת בקולנוע דוקומנטרי לסוגיו. עבדה כעורכת עם במאים שונים (ביניהם: תומר היימן, עודד קוטלר, רן אדליסט) וביימה מספר סרטים כשהאחרון - “נווה שאנן”, הוקרן בפסטיבל אנגולה 2011 בשליחות משרד החוץ הישראלי.  
“שמעתי על הפרויקט ‘משפחות עורכות זיכרון’ ומיהרתי להצטרף. הכרתי את סימה אפרתי  ותיקי רז ששכלו את אחיהן לפני ארבעים  שנה במלחמת יום כיפור. מאז לא נגעו בני המשפחה בכאב זה, שאינני יכולה אפילו להתחיל ולדמיין אותו. המפגש והעבודה המשותפת העלו בי מחשבות רבות מעבר לאבל ולשכול. מחשבות כמו מהו זיכרון? איך אנחנו זוכרים משהו או מישהו? כיצד אנחנו פועלים בתוך טווח הכאב על מנת לנסות לחיות איתו מצד אחד ומצד שני שלא יכריע אותנו. אני שמחה ומודה על העשייה המבורכת שהתאפשרה לי בפרויקט מיוחד זה”.


עידו גלס - מקיבוץ פלמחים. סיים לימודי קולנוע ב”סם שפיגל” בירושלים בשנת 1995. לאחר שנות עבודה ב”פלמחים הפקות” מזה שנתיים מפיק עצמאי, מפיק כתבות לתוכנית החדשות של ערוץ הילדים, ביים את הסדרה הדוקומנטרית קומית ”החיים על-פי איגי”.
“אני בן למשפחה שכולה, נושא השכול המשפחתי מלווה אותי הרבה מאד שנים גם כיוצר וגם כבן משפחה. הרעיון של הפקת סרט הנצחה משפחתי בתהליך תרפויטי, נראה לי מעשה נכון וחשוב וכשפנו אלי שמחתי להצטרף וללוות משפחה בתהליך”.


שירה רוטלוי - למדה אנימציה ותקשורת בלונדון, עבדה כתחקירנית ועורכת תוכן בסרטים וסדרות דוקומנטריות בטלוויזיה הבריטית והישראלית.  בשנים האחרונות ביימה את סרטה הראשון “בא נותן הולך”.
“החלטתי להתלוות לפרויקט מתוך עניין גדול בתחום הווידאותרפיה. בנסיעה הראשונה למרכז שברמת השרון הבטחתי לעצמי שאשמור לעצמי את האופציה לעזוב בכל רגע נתון, בכל רגע שארגיש חנוקה, מחויבת יתר על המידה, או סתם מתגעגעת לבורות של עצמי בכל הקשור לשכול. בסופו של תהליך  מולכדתי ע”י העוצמות שלכם. והנה, מחויבת אני. תודה לכם על שאפשרתם לי להכיר אתכם, גיבורים שכמוכם, ואת דרכי ההתמודדות המופלאות שלכם עם אובדן תמידי. מודה לכם על שהכנסתם אותי הישר אל תוך הלב הכואב והאמיץ שלכם ועל שאפשרתם לי להכיר את עולם השכול על כל רבדיו. למדתי מכם על אלפי הפנים של האנושי, הרגיש, החזק, הנשבר, הקם והנופל. המפגש אתכם הבהיר לי את טיבם של קשרים, עם המדינה עם המשפחה, האהובים, וגם עם פחד המוות”.

סאם קליימן - בוגר “בית צבי/ ג’אמפ קאט, עובד כעורך עצמאי.
“במאי 92 חלתה בתי נועה (אז בת 4 וחצי) בסרטן. לצד כל הכאב והקושי נדהמתי לגלות את יכולת הנתינה וההתנדבות של כ”כ הרבה אנשים שליוו אותנו בדרך הארוכה עד להחלמתה. הפרויקט הזה הוא דרך נוספת עבורי להחזיר לחברה ולתרום”.



פטר סלע - ממקימי ערוץ 1 וערוץ 2, צלם חדשות ב- CBN, צלם עורך ומפיק סרטים עצמאי.
“אני פועל במסגרת התנדבותית במרכז לתקשורת קהילתית ברמת השרון מזה כשנתיים, והסיוע למשפחות שכולות בעריכת סרטיהם מהווה את גולת הכותרת בפעילותי ההתנדבותית”.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה