קטע מתוך הסרט על אלברט חורש

 

שפרה כפיר על אחיה יאיר פלט

רב טוראי  יאיר פלט בן אסתר ושרגא
נפל י"א בתשרי תשל"ד (07.10.1973)
בן 19 בנופלו

אחי יאיר פלט נולד ב- 11.11.1954 . יאיר תמיד היה אומר שהוא בר מזל בזכות התאריך המיוחד בו נולד .

יאיר היה אחי הבכור, ואני אחותו היחידה. הפרש הגילאים הקרוב בינינו,  שנתיים וחצי,  יצר קירבה גדולה. היינו קרובים בגיל וקרובים בנשמה. יאיר היה ילד יפה , בלונדיני , עיניים כחולות ועור שחום ילד שוקולד. יאיר היה חייכן, ילד חברתי, ומאוד משפחתי.

היינו משפחה מאוד מגובשת. נסענו להמון טיולים בארץ ביחד, שחינו בים ובברכה, צלחנו מספר פעמים את הכינרת.

יאיר עסק בצילום ופיתוח תמונות כתחביב מגיל צעיר . היה לו חדר "חושך" בו היה מפתח את התמונות שצילם. יש לנו בבית אלפי תמונות של טבע ונוף, של חברים ומשפחה, התמונות הדוממות הם הזיכרון המוחשי מחייו הקצרים.

יאיר סיים תיכון התגייס לצבא לחיל השריון. הספיק לסיים את שלב ההכשרה בחיל , (צמ"פ) כתותחן. ביום ראשון מיד לאחר יום הכיפורים היה אמור לרדת לקו המעוזים בתעלה.

יאיר פלט בצבא

ביום כיפור שנת 73 בצהריים, כשפרצה המלחמה היה יאיר עם גדוד 46 חטיבה 401 בבירת מדה והם יצאו ראשונים לסייע למעוזים. הטנק שבו היה יאיר יצא לחלץ טנק שנפגע ליד מוצב ליטוף.

יאיר הודיע כעבור זמן מה בקשר שהמפקד והנהג נהרגו והוא המשיך להילחם יחד עם הטען קשר עד שנגמרה להם התחמושת.

עם שחר הודיע יאיר בקשר שנגמרה להם התחמושת. יאיר הספיק לקבל את ההודעה שלא יבואו לחלץ אותו ובדיווח האחרון שלו הוא תאר את המצרים שעולים על הטנק.

יאיר קיבל צל"ש אלוף פיקוד הדרום על האומץ שגילה בלוחמה.

עבורי יאיר היה אח, חבר קרוב שנסענו ביחד באוטו המינימיינור האדומה שההורים קנו לו. אחי שהלכנו ביחד לסרטים והצגות וזכורה לי ההצגה האחרונה שהיינו בה "אל תקרא לי שחור".  אחי שצחקנו ביחד, רבנו על שטויות, ופינטזנו על העתיד. אחי שכל כך התגאיתי בו, שהתייעצתי אתו כשגדלתי, ששלחתי לו חבילות עם דברים טובים לצבא, וחיכיתי לו בכל חופשה שיגיע הביתה.

אחי שכל כך אהבתי, שהיה שם בשבילי כל רגע מאז שנולדתי. אחי שבכל התמונות מחבק אותי עוד ממש מהילדות.

אחי האחד והיחיד שכל כך חסר לי פשוט כך.

סרט זיכרון ליאיר פלט

לחצו על הכפתור עם ארבעת החיצים כדי לראות את הסרט במסך מלא.

שפרה כפיר על הפרויקט

שפרה כפיר בערב סיום הפרוייקט

בן 19 , 38 שנה זה השם שנתתי לסרט ההנצחה לאח שלי יאיר פלט. זוהי תמצית האמירה שלי בסרט. חייו הקצרים של אחי שנהרג והוא עוד לא בן 19 והחלל הענק שהשאיר בחיי אותו אני חווה כבר 38 שנה.

צילום הוא מדיה קרובה למשפחה שלנו. אבא שלי הסריט אותנו כבר מתחילת שנות ה- 60 של המאה הקודמת, אחי התעסק בצילום תמונות ופיתוחן. שנים הטרידה אותי המחשבה שלא הנצחתי את זכרו של יאיר. הצורך הפנימי שלי להנציח, הקרבה המשפחתית לצילום, והפניה של יד לבנים גרמו לי להבין שזה מה שאני צריכה לעשות.

בעת עשיית הסרט נפגשתי עם בני המשפחה,חברים ומפקדים של אחי מהצבא . נדהמתי לגלות מה המשפחה שלי יודעת על אח שלי, ומה הן התחושות של ילדי עם השכול בבית. במפגשים שלי עם החברים הקרובים של אחי במיוחד עם אלו שהשתתפו במלחמת יום הכיפורים, נדהמתי לשמוע ולהרגיש את הקושי שבאובדן חבר קרוב.

הצער והכאב על האובדן, לא מתפוגגים עם הכנת סרט ההנצחה. נהפוך הוא, היו שלבים שהצער מבחינתי והרגשת ההחמצה הלכו וגברו.  הקושי הנפשי שלי בהכנת הסרט היה גדול. הנגיעה האינטנסיבית בחומר ובאחי שאיננו, המחשבה האם השיקוף של אחי כפי שמוצג בסרט אכן נכון הדירו לא מעט שינה מעיני.

יחד עם זאת עם השלמת הסרט אני יודעת שהמשפחה שלי, מכירה היום קצת יותר טוב את אח שלי וזה חשוב לי וחשוב להם. באמצעות הסרט הצלחתי במובן מסויים "להחיות" מחדש את אח שלי .