נורית צלאח ז”ל

אמיר מרציאנו - אחיין

נורית צלאח ז"ל

את המסע שלי התחלתי בחששות רבים. כששמעתי על הפרויקט לראשונה החלטתי להביא את הנושא לדיון עם אמא שלי וסבתא שלי, ובואו נגיד שההתלבטויות לא היו קלות. מצד אחד היה הרצון הכביר להנציח את נורית בדרך כלשהי, ומצד שני הפחד מלהיכנס שוב לעומק לאותם מקומות עצובים וקשים.

לבסוף, החלטנו אמי ואני להגיע לפגישה הראשונה ללא התחייבות להמשיך בפרויקט. בפגישה עצמה הכרנו משפחות רבות שחולקות כאב עצום הדומה לשלנו, כל אחת דיברה על היקר שלה כל כך הרבה ובדמעות רבות.

ואני, בן למשפחה שכולה לא יודע כמעט דבר על דודתי, נורית. אמא שלי הייתה מעט נבוכה והתביישה לדבר בפורום של אנשים רבים, לכן לחשה לי כמה דברים על נורית, שאותם אגיד בפני כולם. מגיע תורנו להציג את נורית ואני מתחיל לדבר, חוזר אחר הדברים של אמא, אבל מוצא את עצמי נתקע.

נקודת המפנה הגיעה כאשר אמי, פתאום, התחילה לדבר ולספר על אחותה הגדולה. ראיתי את הניצוץ שם ואת הרצון לספר ולהנציח והחלטתי שאני ממשיך. אמא שלי הסבירה לי שקשה לה ולכן את כל התמיכה אקבל, אך מהצד.  

מאותו הרגע יצאתי למסע מפרך. תחילה, הרגשתי שהכל אצלי מאוד טכני, שאני עושה את הסרט רק כדי לעשות אותו, מבלי שום כוונה, אך כשהתחילה העבודה המעשית יותר, הצילומים, סוף סוף הרגשתי משהו. הנה אני, אמיר, מכין סרט, נהנה מהתהליך ומגשים את המטרה שלי - להכיר את נורית האחרת, השמחה והבריאה ולא את זו שמרותקת למיטה. במהלך עשיית הסרט חודשו קשרים רבים שבכלל לא ידעתי שקיימים ושנותקו לפני למעלה מעשרים שנה, הכרתי מלווים מדהימים שממש שימשו כעוגן, הכרתי קבוצה מרתקת של משפחות אני, הילד הקטן בן ה-16, נהניתי לדבר אתם על כל כך הרבה נושאים והכי חשוב האמת, התבגרתי. 

זהו פרויקט מבורך ומעל לכל חוויה שלא אשכח!

למה סרט

יש דרכים רבות לבטא כאב, געגוע, אבדן ופרידה.

יש שפות שונות שמתארות את סיפור החיים שלנו.

יש אמצעים רבים לשימור הזיכרון ולהנצחה.

כמה מהיתרונות הייחודיים לשפת הסרט הדוקומנטרי:

בניית הסיפור

• במהלך העבודה על הסרט  עוסקים בפירוק ובהרכבה של זיכרון ושל סיפור חיינו.

• התהליך מרחיב את המודעות שלנו לרגשות אישיים ומשפחתיים

• השפה הדוקומנטרית מאפשרת לנו נקודת מבט חדשה ואחרת.

• הקולנוע הדוקומנטרי עוזר לנו לארגן ולספר את סיפור השכול האישי .

• הסיפור שאנחנו מספרים מקבל מקום ,הקשבה והכרה.

התהליך הרגשי

• חוויות השחזור וההחייאה מאפשרים עיבוד רגשי מעמיק

• לעיתים מתעוררים רגשות שהיו כבויים ורדומים

• הליווי המקצועי ער למורכבות הרגשית של התהליך ועוסק בוויסות במיתון ובאיזון .

הצילום והעריכה

• השימוש בווידאו ככלי ביטוי אוטוביוגרפי מלמד ומאתגר מאד.

• הוא גם מאפשר פיתוח הסיפור האישי של היוצר הכולל הצגת נקודת המבט שלו.

• הכנת הסרט מחייבת בחירה סגנונית ותכנית ומבטאת את אישיות היוצרים.

• תהליך היצירה מלמד אותנו מיומנויות חדשות.

• השימוש במצלמה והעריכה מאפשרים חוויה של שליטה

השלבים של העשייה הדוקומנטרית מחזקים ומצמיחים:

התחקיר - מפגיש מחדש עם חמרי העבר :  

חומרים ארכיוניים סיפורים, מכתבים, תמונות, אנשים מהעבר, וזיכרון בני משפחה.

מפגש עם הייצוג הפנימי של האדם שאיננו עוד ושמתעצב מחדש בחוויה .

הבחירות הסגנוניות- מאפשרות למידה של הכלי הקולנועי ופיתוח סגנון אישי ייחודי.

עבודת הצוות והמפגש עם הקבוצה-התחלקות ברגשות,שייכות,נתינת וקבלת תמיכה

הקרנת הסרט מאפשרת קבלת הכרה של הסביבה לסרט ולתהליך שהביא ליצירתו.

זוהי חוויה מחזקת של הישג יצירה והתמודדות .

שירה אבין על הפרוייקט

פרויקט "משפחות עורכות זכרון" הוא מודל של עבודה קהילתית שבאה מתוך הקהילה אל הקהילה ויוצרת לעושים במלאכה תהליך התנסות בכניסה לחדרים פנימיים שחלקם נסתרים בכל ימות השנה ובכלל, ונפתחים אל האני הפרטי, המשפחתי, הקהילתי.

למתבוננים ולמשתתפים קיימת אפשרות להבין, להכיר ולדעת את החיבור למשפחות ולפרטים במשפחות ולהיות שותפים ולו במעט להנצחה.

הרעיון לפרויקט בא מהמשפחות שחברו אלינו ויחד הגשימו חלום.

מהרגע ששמעתי על הרעיון המבורך היה לי ברור שהתוצרים יהיו מרגשים ונוגעים ללב.

אין ספק שהמשפחות שנטלו חלק עברו דרך קשה וכואבת שנברה עמוק בתוך הנפש פנימה.

בערב הצגת קטעי הסרטים ניתן היה לחוש באוויר את התוצרים המבורכים עוד בטרם הוקרנו הקטעים שנצפו.

חוויה רגשית שלא יכולה לפסוח על אף אחד מהנוכחים ובוודאי כל מי שנוכח הלך עימה הביתה.

אני מברכת את כל העושים במלאכה ומקווה שבהמשך יחברו משפחות נוספות למסע המרתק בתיעוד והנצחת יקירם.

שירה אבין,   סגנית ומ"מ ראש העירייה