אלי בר תקווה ז"ל

נכתב ע"י חברו מיכאל ברגמן

אלי בר-תקווה ז"ל

בוקר סתווי, אני ספון בממ”ד מרוכז בעבודתי. צלצול טלפון חותך את השקט ולשמחתי רחל, אמא של אלי בטלפון. לאחר ברכות של שלום היא סיפרה לי שהם רוצים ליצור סרט הנצחה לאלי ובקשה שאקח את המשימה לידיי. בהזדמנות זו ביקשה שאתלווה אליה למפגש שמטרתו שיחת מבוא לפרויקט “משפחות מנציחות את יקיריהם בסרט”.  

המפגש המרגש והכואב לא הותיר בי ספקות לגבי החלטתי האם לקחת המשימה. הרגשתי שאני כבר בתוכה. ידעתי שאיננה כלל פשוטה, בפרט שעברו 33 שנים מאז נפילתו.

בהזדמנות הגדולה שנפלה בחלקי פתחתי במסע שנמשך כשמונה חודשים. מסע הגדוש ברגעים מרגשים ביותר, רצוף בגילויים עוצמתיים יוצאי דופן. האושר הגדול ביותר עבורי, היו רגעי ההתרגשות שחוותי עם רחל וצבי, יחד עם זאת היו גם רגעים כואבים וימים קשים. עד כמה שניתן לומר - הסרט ללא ספק רענן לנו זיכרונות רבים.

היה חשוב לי להנציח את זכרו של אלי עבור רחל וצבי, עבורנו החברים ועבור כל הקשורים בחוט חייו של אלי.  בעיקר חשוב היה ליצור סרט לכל אלה שלא זכו להכירו באופן אישי אבל נוגעים בחייו מזה שנים רבות.

אני מאמין שאיכויותיו של אלי והדברים שנוצרו בעקבות נפילתו הם דברים הראויים לחיקוי. כחבר ילדות של אלי ידעתי פרטים על שקרה לו. לא יכולתי להעלות על דעתי לאן הסרט יישא אותי בממצאיו. מצאתי עצמי במצבים וגלויים יוצאי דופן, מהסוג שאומרים עליהם “זה קורה רק בסרטים”.

אוי ...עד כמה היינו רוצים לומר שזה רק סרט. הסרט הוא מציאות, שכנראה רק החיים במדינת ישראל יכולים לזמן לנו. 

למה סרט

יש דרכים רבות לבטא כאב, געגוע, אבדן ופרידה.

יש שפות שונות שמתארות את סיפור החיים שלנו.

יש אמצעים רבים לשימור הזיכרון ולהנצחה.

כמה מהיתרונות הייחודיים לשפת הסרט הדוקומנטרי:

בניית הסיפור

• במהלך העבודה על הסרט  עוסקים בפירוק ובהרכבה של זיכרון ושל סיפור חיינו.

• התהליך מרחיב את המודעות שלנו לרגשות אישיים ומשפחתיים

• השפה הדוקומנטרית מאפשרת לנו נקודת מבט חדשה ואחרת.

• הקולנוע הדוקומנטרי עוזר לנו לארגן ולספר את סיפור השכול האישי .

• הסיפור שאנחנו מספרים מקבל מקום ,הקשבה והכרה.

התהליך הרגשי

• חוויות השחזור וההחייאה מאפשרים עיבוד רגשי מעמיק

• לעיתים מתעוררים רגשות שהיו כבויים ורדומים

• הליווי המקצועי ער למורכבות הרגשית של התהליך ועוסק בוויסות במיתון ובאיזון .

הצילום והעריכה

• השימוש בווידאו ככלי ביטוי אוטוביוגרפי מלמד ומאתגר מאד.

• הוא גם מאפשר פיתוח הסיפור האישי של היוצר הכולל הצגת נקודת המבט שלו.

• הכנת הסרט מחייבת בחירה סגנונית ותכנית ומבטאת את אישיות היוצרים.

• תהליך היצירה מלמד אותנו מיומנויות חדשות.

• השימוש במצלמה והעריכה מאפשרים חוויה של שליטה

השלבים של העשייה הדוקומנטרית מחזקים ומצמיחים:

התחקיר - מפגיש מחדש עם חמרי העבר :  

חומרים ארכיוניים סיפורים, מכתבים, תמונות, אנשים מהעבר, וזיכרון בני משפחה.

מפגש עם הייצוג הפנימי של האדם שאיננו עוד ושמתעצב מחדש בחוויה .

הבחירות הסגנוניות- מאפשרות למידה של הכלי הקולנועי ופיתוח סגנון אישי ייחודי.

עבודת הצוות והמפגש עם הקבוצה-התחלקות ברגשות,שייכות,נתינת וקבלת תמיכה

הקרנת הסרט מאפשרת קבלת הכרה של הסביבה לסרט ולתהליך שהביא ליצירתו.

זוהי חוויה מחזקת של הישג יצירה והתמודדות .